מתח, גישה ויכולת ריכוז

מאת הארי פאלמר

מתוך גליון קיץ 1999 של Avatar Journal

באמת נעים להיות כאן ולדבר בפניכם, משום שכאן אני יכול באמת להיות משוחרר. אם אני שמח מדי שם בחוץ, אנשים חושבים שאני משתמש במשהו. אבל אני לא נותן לזה לקלקל לי את מצב הרוח. אני פשוט ממשיך לחייך. אחרי כמה זמן האנשים נרגעים, והשמחה נעשית מדבקת. הגישה שמתמידים בה הכי הרבה פעמים היא הגישה שמנצחת. זו אקסיומה שמוכיחה את עצמה, וזה נכון בחייכם שלכם, כמו גם לגבי החברה כולה.

ישנם שלושה דברים שיש להם השפעה משמעותית על המודעות:גישה, היכולת להרגע והיכולת להתרכז. מבין השלוש הללו, הגישה היא הניכרת ביותר לעין.

אני מניח שמישהו עשוי לטעון שהגישה אינה משנה כשאתם עובדים. הדבר החשוב בעבודה הוא להשלים את המשימה. אבל כמובן, העבודה הרבה יותר כייפית והרבה פחות מלחיצה כאשר יש לכם גישה חיובית. גישה חיובית בדרך כלל משתקפת באיכות עבודתו של האדם. הייתי אומר שאם תזמינו את אותו אוכל בשתי מסעדות, כשהשף במסעדה אחת הוא בעל גישה חיוביות והשני בעל גישה שלילית, תוכלו לחוש את הבדלי הגישה בטעם.

אבל גישה חיובית חשובה מסיבה אחרת. מהי העבודה האמיתית שיש לנו על פני הפלנטה הזו? מה צריך להיעשות בחברה שלנו? להפוך אנשים ליותר מודעים, להזכיר לאנשים שטבעם הבסיסי הוא הוויה רוחנית בלתי אלימה, ולהגביר את שיעור החמלה ושיתוף הפעולה על פני כדור הארץ. מהו הגמול על עבודה זו? כיצד  אתם משלמים את שכר הדירה, קונים אוכל, מתדלקים? ובכן, אתם יכולים להפוך למאסטרים של אווטר, או, אם האנשים שאתם מכירים אינם חושבים שהגברת המודעות ראויה שישלמו לכם עבורה, אתם עדיין יכולים למצוא משהו לעשות, שיהיה בעל ערך בעיניהם. ובעוד אתם עושים זאת, אתם יכולים להשתמש בגישה שלכם כדי להגביר את המודעות. כל רגע שבו אתם מאושרים הוא מתנה לשאר העולם.

עבדתי בשלוש עבודות כדי לשלם את החשבונות שלי, אבל בכל עבודה שעשיתי היה לי מוצר לוואי חשוב שלא היה קשור כלל למה ששילמו לי, אלא רק לעבודה האמיתית שיש לעשות. מה היה זה? הגברתי את מודעותם של אנשים באמצעות הגישה שלי לעבודה שעשיתי. אפילו כאשר חפרתי תעלות להטמנת כבלים בגשם, רטוב ואומלל, הייתי מגייס את כל הנחישות שלי כדי להפגין גישה חיובית, כי ידעתי שגישה חיובית עוזרת לעבודה האמיתית להעשות. הכבלים הונחו, ואני קבלתי את המשכורת. אבל מה שיותר חשוב. האנשים ששילמו לי הושפעו באופן חיובי מהגישה שלי. ההזדמנות לעשות את העבדה האמיתית, על עצמכם ועל האחרים, קיימת 24 שעות ביממה. אנשים שאומרים שאין להם זמן לעבוד על עצמם פשוט אינם מבינים כמה זה קל – להיות שמחים.

האם שמתם לב פעם איך לאנשים מסויימים יש המון זמן, ולאחרים נראה כאילו אין זמן כלל? זה משונה. כלומר, יש 60 דקות בשעה ו24- שעות ביממה של כל אחד. אבל אנשים מסויימים מבלים את כל 24 השעות ביום כשהם שמחים ונינוחים, ואנשים אחרים מבלים את כל 24 השעות כשהם רציניים ולחוצים. התרגעות ומתח מגדירות את מידת הזמן שיש לכם. למעשה, אנחנו מדברים על תשומת לב פנויה.

אם תבקשו מאדם לחוץ לעשות משהו, הא יגיד "הו, אני לא יכול לעשות את זה. אין לי זמן".

ובכל זאת, מנקדות המבט שלהם, הזמן עובר לאט להכאיב.

אדם אחר, נינוח יותר, עשוי לומר: "אוקיי, אני אעשה את זה אחר הצהרים. אין בעיה". ובכל זאת, מנקודת המבט שלו, הזמן רץ. האם לא נראה שיש כאן סתירה? לאדם לו נראה כאילו הזמן עובר לאיטו, נראה כאילו אין הרבה זמן, אבל לאדם שאינו שם לב לשעון נראה שיש המון זמן. בעצם הזמן עובר באותה מהירות אצל שניהם. מה ששונה הוא היכולת שלהם להתרכז. ריכוז תובע תשומת לב פנויה.

באופן כללי, אם תשוו בין אנשים נינוחים ובין אנשים לחוצים, תמצאו כמה הבדלים מעניינים. לאנשים הנינוחים יש הרבה יותר שליטה עצמית על תשומת הלב שלהם. הם רואים, שומעים וחשים מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים. יש להם גישה חיובית. הם מתרכזים בדבר אחד בכל רגע ואו שהם מסיימים אותו או שהם מתכננים זמן כדי לסיים אותו לפני שהם עוברים לדבר הבא. היכולת למקד תשומת לב מגדירה כמה עבודה תספיקו לעשות בפרק זמן נתון. והדבר בו הם מתרכזים משפיע על גישתם. זוהי בעצם משמעותה של הגישה. זוהי הדעה שיש לכם על מה שתשומת לבכם ממוקדת בו.

תגלו שאנשים שיש להם גישה חיובית הם יותר נינוחים ומסוגלים להתרכז, והם מסוגלים לזהות טוב יותר הזדמנויות לעשות את העבודה האמיתית. המודעות שלהם גבוהה יותר.

אנשים לחוצים מתקשים לשלוט בתשומת הלב שלהם. בדרך כלל תשומת הלב שלהם מקובעת במשהו. והמשהו הזה מושך את תשומת ליבם במקום שהם ימקדו את תשומת ליבם במשהו מתוך בחירה. אתם מבינים את ההבדל? במקרה אחד אתם שולטים בתשומת הלב שלכם, ובמקרה האחר המשהו שולט בתשומת הלב שלכם. לחץ נובע מכך שמשהו אחר מאשר אתם שולט בתשומת הלב שלכם.

ניתן לומר שאנשים המתקשים למקד את תשומת ליבם אינם שולטים בה. ההכרה שלהם אינה בשליטה. הם חשים לחוצים. והלחץ גורם להם לעבור בין זהויות שונות ולאבד את הרצף ביחס למטרה.

זוהי אחת מתופעות הלוואי של מתח. זה גורם לאנשים להגדיר את עצמם, להתנהג אחרת, ואז לשנות את הזהות. הבעיה היא שלכל זהות יש מטרה אחרת. אז הם מתחילים לעשות דברים ואינם מסיימים אותם. מדוע? משום שתוך כדי בצוע הפרוייקט, הלחץ נבנה וגישתם משתנה. עד מהרה הם מוקפים בפרוייקטים בלתי גמורים. הלחץ הנוסף, בשל הפרוייקטים הלא גמורים, עשוי אף לגרום להם להתנגד לזהות שפעם חשבה שהפרוייקט הזה הוא רעיון טוב – רעיון רע. עכשיו מתחולל מאבק חדש בתוך ראשם. הזהות שהם מתנגדים לה מושלכת אל הסביבה כתחפושת שעל מישהו אחרת לעטות. ובכל פעם שהאדם האחר מופיע, הוא מעורר את הזהות המתנגדת לתחפושת הזו. והמתח הולך ונבנה. מתח גורר מתח. הוא מכפיל את עצמו כמו וירוס. מאד עמוס אצלם בתוך הראש, ואין מספיק זמן. בעצם, אין מספיק תשומת לב פנויה. ההוויה שוקעת בתוך גישתה השלילית. דילמה רצינית.

כמובן, כאשר תשומת הלב שלכם מפוזרת ואתם חשים מתח, אתם מחמיצים את הזדמנויות החיים לעשות את העבודה האמיתית. מבחוץ זה נראה כאילו אין לכם מזל. אם כל זה גורם לעולם שלכם להראות כאילו הוא זקוק למעט כיוונון, פשט הבינו שהמודעות שלכם מתעוררת. הבנה היא בעצם צורה של התרגעות. בילבול יוצר מתח.

אנשים בלי זמן מסתכלים על כל הפרוייקטים הלא גמורים שלהם וחושבים לעצמם: "פשוט אין לי מספיק זמן". זו התחושה שיש לכם כאשר תשומת הלב שלכם מפוזרת – אין זמן. התחושה הזו משפיעה על גישתכם. וגישתכם בעצם יוצרת מציאות אישית אותה אתם חווים. גישה היא הדאגה שיש לכם בגלל הדברים שתשומת לבכם מקובעת בהם.

אם אתם משפרים את אחד משלושת המרכיבים הללו, גישה, יכולת להתרגע או יכולת להתרכז, שני הדברים האחרים ישתפרו גם הם. הם משפיעים זה על זה. יחד הם יוצרים את מודעותכם. שפרו את גישתכם, והיכולת שלהם להרגע ולהתרכז תשתפר. וכן, זה עובד גם הפוך. אבדו את היכולת להתרגע, וזה ישפיע על גישתכם ועל יכולתכם להתרכז.

בהלה רגעית עלולה להפוך אתכם לעירניים, אבל לחץ מתמשך עשוי להפחית את מודעותכם.

אתם יכולים להחזיר לעצמכם את היכולת להרגע על ידי שתלמדו איך להתרכז. ריכוז, בתנאים המתאימים משקיט את ההכרה. הוא יוצר זמן. הוא יוצר מצב רגוע ומחזיר את הגישה הבטוחה.

אבל מה הם התנאים המתאימים? התשובה מוגדרת על ידי הדבר שאתם מתרכזים בו. אם אתם מתרכזים בבעיה שאין לכם מספיק מידע כדי לפתור, זה יוצר דאגה, דאגה אינה משקיטה את ההכרה. היא מגבירה את הבילבול. אם אתם מתרכזים במשהו מעצבן, אתם מפתחים גישה כעוסה ומרגישים לחץ. אם אתם מתרכזים במשהו לא בסדר שעשו לכם, אתם מפתחים גישה של קרבן ומתקשים להרגע. אם אתם מתרכזים רק במילוי תשוקותיכם שלכם, אתם מפתחים גישה אנוכית. גישה אנוכית היא בעצם תחושה שמשהו חסר לכם או שאין מספיק ממשהו. לפיכך לחץ הוא גם תוצאה של גישה אנוכית.

אם אתם ממקדים את תשומת ליבכם בדברים שאינם בסדר, אתם הולכים לאיבוד.

האם זה מעניק לכם תובנה כלשהי ביחס לשאלה מדוע יש כל כך הרבה מתח בעולם?

מטרתם של מדיטציה ותפילה, לפני שאנשים אנוכיים חיללו אותם, היתה ללמד אנשים להתרכז בדברים שעוררו גישה נינוחה ובלתי אנוכית – לרווחת כל חי, סובלנות, חמלה, נדיבות, סלחנות, כבוד לבורא. דברים כאלה, העבודה האמיתית. הרגיעה, הנינוחות והערת המודעות היו הבונוס על פיתוח גישה בלתי אנוכית.

הקדישו חמש דקות להתרכזות בהעמקת החמלה שלכם לכל חי. ואז העבירו חמש דקות בהתרכזות במכונית החדשה שאתם רוצים. זה לא מעורר את אותה הגישה.  נושא אחד גורם לכם להרגע וממש לאסוף כוח מרפא. הנושא השני גורם חוסר נוחות ומתח.

דרך פשוטה לאגור זמן ותשומת לב היא לגרום לאנשים לציין  סדר עדיפויות לפרוייקטים שלהם ואז להחליט לסיים אותם או לזנוח אותם. כמובן, המקרים הגרועים ביותר הם בכזה לחץ שאין להם מושג מה הם רוצים, אין להם מטרות מלבד התשוקה הרגעית של זהות כלשהי שהם לובשים. לכן לבקש מהם לערוך רשימת סדרי עדיפויות רק תוסיף עוד פריט ברשימה הבלתי גמורה של הפרוייקטים בחייהם. אנשים כאלה צריך פשוט ללמד להרגע.

וכאן אנחנו חוזרים שוב לחשיבות הגישה. אנשים שנמצאים בכושר טוב יותר יכולים להחליט לאמץ זהות חיובית, בלתי אנוכית ולאגור את הנחישות ליצור זאת. מודעותם תתרחב. המתח יתחיל להתפוגג כבמטה קסמים, ויהפוך להזדמנות לעשות את העבודה האמיתית. נסו לאמץ את הגישה "אני תורם ליצירת תרבות פלנטרית נאורה". אנשים שמתקשים ליצור גישה חיובית יכולים להתאמן בלהרגע ולהתרכז במשהו חיובי.

התמקדות במטרה רחבה יותר מאשר תשוקה רגעית של זהות כזו או אחרת תניע אתכם לשלוט בתשומת הלב שלכם. הבעיות והמתחים של החיים המרוכזים בעצמם ינשרו כמאליהם. תתפתח גישה רוחנית.

גישה מגדירה אם אתם מכוונים לחיובי או לשלילי. אם לאדם יש גישה שלילית, כמו למשל "אני לא מסוגל להשתנות". "שום דבר לא מצליח", "קשה להתקדם", "אנשים לא נותנים לי" וכן הלאה, הוא יתרכז במשוב שלילי. מאידך גיסא, אם יש להם גישה חיובית: "העולם משתפר", "אני יכול להשפיע", "חשוב להיות נחמד", הם מתרכזים במשוב החיובי.

כל מי שרואה בהתנהגות חסרת אנוכיות הקרבה של אשרו, ולא נתיב המוביל אותו לאשרו, פשוט תקוע עדיין בזהות כלשהי.